רמת השרון היא לא תל אביב. כאן הרחובות שקטים יותר, הבתים גדולים, הדשא ירוק גם בחורף, והלילה מרגיש כמו שמיכה חמה. אבל גם פה, לפעמים, הבדידות נכנסת דרך החלון הפתוח. בדיוק בלילה כזה מצאתי את עצמי מחפשת משהו שלא ידעתי איך לקרוא לו – עד שנתי הנמר הגיע.
הייתי על הספה בסלון, כוס תה קרה לידי, סרט נטפליקס שרץ בלי שאני באמת רואה. שלחתי לו הודעה פשוטה: "אתה יכול להגיע לרמת השרון הערב?" התשובה הגיעה תוך שתי דקות: "נתי הטייגר בדרך. תפתחי לי את השער בשקט, שלא נעיר את השכנים 😘"
חצי שעה אחרי זה שמעתי את המנוע של האאודי השחורה נכבה בחניה. הוא יצא מהאוטו עם ז'קט ג'ינס קצר, טי-שירט לבנה שמתחתיה אפשר לראות כל קו של הגוף, וחיוך שגרם לי לשכוח שהשעה כבר אחרי חצות. "מה המצב, יפה של רמת השרון?" הוא שאל בקול נמוך, כאילו אנחנו כבר מכירים שנים.
הוא לא מיהר. קודם כל ביקש כוס מים קרים, אחר כך התיישב לידי על הספה והניח יד גדולה וכבדה על הברך שלי – לא פולשנית, פשוט שם. "ספרי לי מה עובר עלייך," הוא אמר, והעיניים שלו היו כל כך כנות שהתחלתי לדבר בלי מסננת. על העבודה, על הלחץ, על זה שאני ישנה לבד כבר יותר מדי זמן.
אחרי רבע שעה הוא קם, לקח לי את היד והוביל אותי לחדר השינה כאילו זה הבית שלו. "עכשיו תשכבי על הבטן," הוא לחש, "ותני לנמר לעשות את העבודה."
העיסוי התחיל לאט. שמן חם, אצבעות חזקות שיודעות בדיוק איפה הכאב יושב לי בין השכמות. הוא לא דיבר הרבה, רק לפעמים נשם עמוק ליד האוזן שלי והגוף שלו היה כל כך קרוב שהרגשתי את החום שלו דרך החולצה הדקה. "את מתוחה כמו קפיץ," הוא אמר וצחק בשקט, "תני לי לשחרר אותך."
אני לא הולכת לפרט כמו בסרט פורנו זול. אני רק אגיד שמה שקרה שם היה הכי קרוב ל"בית" שהרגשתי מזה חודשים. נתי הנמר לא עשה שום דבר "לפי הספר" – הוא עשה הכל לפי מה שהגוף שלי ביקש באותו רגע. לפעמים איטי כמו גלים, לפעמים חזק כמו סערה. הוא ידע מתי להאט, מתי להגביר, מתי פשוט להחזיק אותי חזק עד שהרעד עבר.
באיזשהו שלב מצאתי את עצמי צוחקת מתחתיו, כי הוא לחש לי באוזן: "תגידי, כל הבתים ברמת השרון כאלה יפים מבפנים, או שרק שלך?"
כשהכל נגמר, הוא לא קפץ מהמיטה כמו שהייתי מצפה. הוא נשאר, משך אליו את השמיכה, והכין לנו קפה במטבח שלי כאילו הוא עושה את זה כל יום. ישבנו במרפסת, רגליים על המעקה, מסתכלים על הרחוב השקט של רמת השרון שישן מתחתינו.
"את יודעת," הוא אמר פתאום, "רוב האנשים חושבים שג'יגולו ברמת השרון זה משהו מפונפן, חליפות ויהלומים. אבל בשבילי זה פשוט להגיע למישהי הביתה ולהזכיר לה שהיא עדיין חיה."
הוא לגם מהקפה, הניח יד על העורף שלי ומשך אותי אליו לנשיקה קטנה, רכה, כזו שמרגישה כמו סוף יפה לסיפור.
מאז אותו לילה אני קוראת לו "השכן הסודי של רמת השרון". לפעמים הוא מגיע בלי שאני מבקשת – פשוט שולח הודעה: "הנמר בסביבה. לפתוח את השער?" ואני פותחת. כי אני יודעת שבסוף הערב אני אצא מהמיטה קצת יותר רכה, קצת יותר מחוברת, קצת יותר אני.
פעם אחת הוא הגיע עם בקבוק יין אדום וגבינה צרפתית, והפך את הסלון שלי למסעדה קטנה. פעם אחרת הוא פשוט ישן אצלי כל הלילה – דבר שהוא כמעט אף פעם לא עושה – כי ראה שאני צריכה שמישהו יחבק אותי עד הבוקר.
אם את קוראת את זה ואת גרה פה, בווילה עם הגינה הגדולה או בדירה עם המרפסת הקטנה – תדעי שיש מישהו שיודע בדיוק איך להיכנס בשקט, בלי להפריע לשכנים, ולהפוך את הלילה שלך למשהו שלא תשכחי לעולם.
הוא לא סתם נער ליווי ברמת השרון. הוא נתי הנמר. והוא יודע איפה את גרה.